פסק-דין בתיק ת"ק 012512/01

בפני תביעה לתשלום פיצויים על נזקים שנגרמו לרכבם של התובעים בתאונת דרכים, בה היה מעורב גם רכב נהוג בידי הנתבע. 

התובעים טוענים בכתב התביעה,  כי התובע  2  יצאו מהים ונסעו בכביש שמתעקל ימינה, ולפתע הופיע מולם הנתבע שנסע במסלול שלהם, בחוסר זהירות,  ניסה ברגע האחרון לחזור למסלולו אך לא הצליח למנוע את התאונה.

בכתב ההגנה שהוגש טוען הנתבע כי בתאריך התאונה נסע  עם יוליה אוסצ'ב לכיוון חוף תל-ברוך, בכביש מצפון למלון מנדרין, לפתע הופיעה מולו מכונית התובעים כשהיא נוסעת במהירות גבוהה ובמסלול שלו וכי עקב סכנת התנגשות חזיתית סטה אל השולים מימין ולא הועיל  והרכבים התנגשו.

לתובעים העידו  3 עדים. הם התובעים עצמם כאשר התובע 2 הוא הנהג, התובע  3 אחיו שישב לידו והתובע 1 הוא אביהם, בעל הרכב. 

הנהג מטעם התובעים טען שנהג ברכב  עיקול ימינה לכיוון נסיעתו , ראה את הנתבע מופיע מולו, ממש ברגע האחרון וכי הוא יצא מחנייה ונסע לאט.

התובע מס' 3 אישר את דברי התובע מס' 2.

הנתבע נמצא בארה"ב לצורך לימודיו והוא שלח  את אביו עם יפוי כח לנהל את המשפט בשמו. אביו של הנתבע דאג להופעת אותה עדה, גב' יוליה אוסצ'ב שהיתה עם הנתבע ברכב.

עדת ההגנה הסבירה בפירוט רב את נתוני השטח את כיווני הנסיעה ואת התרחשות התאונה ואת כל הפרטים שראתה ממקום מושבה, ליד הנהג הנתבע, וטוענת כי הנתבע נהג את רכבו בואכה רחבת החנייה שליד חוף הים, הסמוך למלון מנדרין, ומוסרת כי בסוף הכביש בו נסעו יש התפצלות ימינה ושמאלה [ראה תרשים נ/1 ואת תמונה ת/1] והעידה כי הנתבע  נסע בנתיב שלו ומולם הופיע התובע 2. הנתבע סטה ימינה כדי למנוע התנגשות ובכל זאת הרכבים התנגשו.

התובע 2 חלק על מסקנת  העדה כי בתמונה ת/1 רואים שיש התפצלות ימינה וטען בתוקף כי אין פנייה ימינה  וכי הכביש כולו עקומה שמאלית, כיוון נסיעת הנתבע. 

אביו של הנתבע מפנה אותי גם למיקום הנזקים ברכבים ומבקש להסיק כי הפגיעה אצלו אינה בצד הרכב השמאלי מאחור ואילו אצל התובעים בפינה הקדמית-שמאלית, דבר המעיד  על כך שרכב התובע היה בנתיב השמאלי שלו, כאשר בנו בורח לשולים הימניים.

הצדדים תמימי דעים, כי הכביש בו התרחשה התאונה הינו כביש צר.

לאחר שעיינתי ב ת/2,   דעתי כדעת  עדת ההגנה, כי אכן יש התפצלות ימינה והיא טוענת שהם ביקשו לפנות ימינה אל החנייה והתובע  2 יצא מהשטח האספלט שנמצא משמאלם.

 אין מחלוקת  כי התובע יצא מרחבת החנייה, הצמודה לכביש, בו נסע הנתבע.

אינני מקבל את גרסת ההגנה, כי רכב התובע  היה בנתיב של הנתבע באופן חזיתי, שכן אילו כך היה הדבר ובסמוך לפני ההתנגשות היו הרכבים סוטים כל אחד לימינו, המגע  בניהם לא היה מתרחש  במקומות שהתרחש ברכבים בפועל.  שכן, אילו התובע  היה בצד השמאלי של הנתיב והיה בורח ימינה והנתבע היה בורח ימינה, הפינה הקדמית-שמאלית של התובע לא היתה נוגעת בחלק השמאלי אחורי של רכב הנתבע.

מתקבל יותר על הדעת כי רכבו של הנתבע, אכן היה בה בתוך הנתיב שהוא כולו אינו עולה בהרבה על רוחב הרכב, הגיע לתחילת הפנייה ימינה, ובאותו זמן התובע 2 יצא מחנייה  כשהוא נכנס לעקומה הימנית לכיוון נסיעתו. אילו שני הצדדים שמרו על רמת זהירות נאותה וכל אחד שמר על הימין שלו, ברור שהתאונה לא היתה מתרחשת.

מיקום הנזק ברכב הנתבע, מצביע על כך שהוא היה באמצע הנתיב וכאשר סטה ימינה, אם סטה החלק האחורי שמאלי ברכבו נחשף לפגיעה של רכב התובעים. מאידך, אין לשכוח שהתובע  2 יצא מרחבת החנייה אל הכביש כאשר  זכות הקדימה הינה לרכב הנוסע בכביש.

בנסיבות העניין הגעתי למסקנה  כי אחריות לאירוע התאונה נופלת על שני הנהגים. ובהעדר נתונים מדויקים יותר, אני קובע כי האחריות הינה בחלקים שווים.

הנזק:

התובע תמך את תביעתו בחוות דעת של שמאי שהעריך את הנזקים בסך של 940 ש"ח עבודות, וב- 1,174ש"ח  חלקים.  סה"כ 2,114 ש"ח. בתוספת 350 ש"ח , מע"מ. בסה"כ 2,473 ש"ח. כמו כן שילמו התובעים לשמאי סך 374 שכ"ט. סה"כ 2,848 ש"ח.